גזר דין בתיק ת"פ 28671-04-12

רקע

1.                   הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג), לפי סעיפים 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.                   על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת בני זוג נשואים הנמצאים בהליך גירושין, ומתגוררים בנפרד. בתאריך 18.4.12, בבית הדין הרבני בפתח תקווה, עת עלו המתלוננת ובאת כוחה, עו"ד שרית ישר, במדרגות במקום, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה באמצעות אגרוף בגבה של המתלוננת, וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת לארץ, ונגרמה לה חבלה של ממש.

3.                   בהכרעת הדין נקבע כי יש ליתן אמון בעדויות המאשימה, ומנגד גרסת הנאשם לא התקבלה כמהימנה.

טיעוני הצדדים

4.                   לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, הנאשם יליד 1988. מדובר באלימות שהפעיל הנאשם כלפי אשתו דאז. האלימות נבעה מתוך תסכול בגין מצבם של בני הזוג. הנאשם תרגם את תסכולו לאלימות של ממש, שכתוצאה ממנה נגרמה למתלוננת חבלה. המחוקק ובתי המשפט ראו צורך להחמיר במי שפוגע במשפחתו. העבירה בוצעה במהלך הפסקה של דיון בבית הדין הרבני מול עוברים ושבים, אשר ביניהם עורכת דינה של המתלוננת. מדובר בנאשם בעל עבר פלילי. הנאשם הורשע ביום 9.5.13 בגין שלושה אישומים בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרה של הוראה חוקית, כאשר העבירות נעברו כלפי אותה מתלוננת שבתיק הנוכחי. בגין מעשים אלו גזר בית המשפט על הנאשם מאסר על תנאי והתחייבות, כאשר המאסר על תנאי אינו בר הפעלה בתיק זה. בין הנאשם לבין המתלוננת ימשיך להתנהל קשר גם לאחר סיום ההליכים בתיק זה מאחר שלשניים ילד משותף, ועל בית המשפט ליתן את הדעת לכך בבואו לקבוע את העונש. המאשימה עתרה למאסר בפועל למשך 6 חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות, ללא קיזוז ימי המעצר של הנאשם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

5.                   לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד יזהר קונפורטי, בעת ביצוע העבירה הנאשם היה מצוי במצב נפשי קשה. עובדה זו נתמכת בחוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו של הנאשם (נע/1). הנאשם הינו בן 24, אב לבן יחיד. המחלוקות שבתיק זה התעוררו כתוצאה מקשיים אליהם נקלעו בני הזוג במשך 4 שנות נישואיהם. הרשעתו של הנאשם מיום 9.5.13 נוגעת לעבירות שבוצעו על רקע סירוב המתלוננת לאפשר לנאשם לשוחח עם בנו, וזאת בניגוד להחלטתו של בית הדין הרבני. העבירה הנוכחית בוצעה באפריל שנת 2012, כאשר אז הנאשם לא פגש את בנו במשך כשמונה חודשים. היום אנו נמצאים שנה לאחר מכן, וגם היום המתלוננת ממשיכה להתעמר בנאשם. במהלך הסכסוך בין הנאשם למתלוננת, לא אירע אף מעשה אלימות נוסף. במהלך הדיון בבית הדין הרבני, כאשר הדברים הגיעו להתעצמות רגשית, הנאשם לא עמד בפרץ וחבט בגבה של המתלוננת באמצעות אגרוף. בתקופה שבה בוצעה העבירה, הנאשם טופל בתרופות פסיכיאטריות כתוצאה מחוסר היכולת לפגוש את בנו. העובדה שהנאשם לא נטל אחריות למעשיו ובחר לנהל את ההליך, אין בה כדי להחמיר בעונשו. ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי.  

6.                   הנאשם עצמו טען כי המתלוננת ממשיכה למנוע ממנו לראות את בנו, על אף החלטתו של בית הדין הרבני. 

7.                   המתלוננת טענה כי והנאשם נמצאים כיום ביחסים די טובים וביקשה כי לא יחמירו עם הנאשם.

דיון וגזירת הדין

8.                   לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

9.                   בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו ההגנה על גופו של אדם, ובפרט כאשר הדברים אמורים בבני זוג. לא בכדי בחר המחוקק לקבוע לעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג כפל העונש אשר נקבע לעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. העונש המרבי אשר קבוע בצד עבירה זו הינו של שש שנות מאסר, ובכך ביטא המחוקק את החומרה שיש לייחס לעבירה זו.

10.               יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 11.10.07): 

• "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

11.               בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי עסקינן בפגיעה ממשית. ראשית, מדובר בתקיפה אשר גרמה חבלה של ממש, אף אם מדובר בחבלה קלה, אשר חלפה מעצמה כעבור זמן לא רב. שנית, המקום שבו בוצעה העבירה, בבית הדין הרבני מול עוברים ושבים, מהווה רכיב לחומרה.

12.               בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסרים בדרך של עבודות שירות וכלה במאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כמפורט להלן:

• א.      ברע"פ 4140/10 חביב אללה נ' מדינת ישראל (6.9.10), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג ואיומים, ונדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל.
• ב.       ברע"פ 1826/11 סולומון נ' מדינת ישראל (8.3.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג ואיומים, ונדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל.
• ג.       ברע"פ 6821/08 מסרי נ' מדינת ישראל (18.8.08), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, ונדון ל- 8 חודשי מאסר בפועל.